זריקות לירידה במשקל: איך הן עובדות, כמה יורדים ולמי הן מתאימות?

מה הן זריקות לירידה במשקל?

כשאומרים ״זריקות לירידה במשקל״, ״זריקות לדיאטה״ או ״זריקות הרזיה״, מתכוונים כמעט תמיד לאותה משפחה של תרופות: אגוניסטים לקולטן GLP-1. GLP-1 (פפטיד דמוי גלוקגון 1) הוא הורמון שהמעי מפריש אחרי ארוחה. הוא מאותת למוח שהגיע אוכל, מאט את התרוקנות הקיבה ומגביר את הפרשת האינסולין כשרמת הסוכר עולה. ההורמון הטבעי מתפרק תוך דקות, ואילו התרופות נשארות פעילות בגוף יום שלם או שבוע שלם, לפי התרופה.

טירזפטייד, החומר הפעיל במונג׳רו, פועל גם על הקולטן של הורמון מעי נוסף, GIP, ולכן קוראים לו אגוניסט כפול. כל הזריקות האלה הן תרופות מרשם שמזריקים מתחת לעור בעט הזרקה מוכן לשימוש, ובמחקרים הן נבדקו כתוספת לתזונה מופחתת בקלוריות ולפעילות גופנית.

אילו זריקות הרזיה יש, ומה ההבדל ביניהן?

ארבעה שמות מסחריים עולים כמעט בכל שיחה על הנושא, ומאחוריהם עומדים שלושה חומרים פעילים. אוזמפיק ווגובי מכילות את אותו חומר, סמגלוטייד: אוזמפיק אושרה לטיפול בסוכרת סוג 2, ווגובי, במינון גבוה יותר, לניהול משקל.

המספרים בעמודה האחרונה לקוחים ממחקרים נפרדים, שנבדלים זה מזה באוכלוסייה, במשך הטיפול ובמינון, ולכן אפשר להשוות ביניהם רק בקירוב. ההבדלים בין מונג׳רו לאוזמפיק מפורטים בהשוואה בין שתי התרופות, ועל סמגלוטייד יש הרחבה במדריך על אוזמפיק וירידה במשקל. בארה״ב טירזפטייד לטיפול במשקל משווק בשם אחר, זפבאונד (Zepbound), ומונג׳רו מאושרת שם לסוכרת בלבד. וגובי אושרה באיחוד האירופי ובארה״ב גם כטבליה שנוטלים פעם ביום.

איך זריקות GLP-1 גורמות לירידה במשקל?

הן לא שורפות שומן ולא מאיצות את חילוף החומרים. ההשפעה העיקרית היא על התיאבון: הקיבה מתרוקנת לאט יותר, השובע אחרי ארוחה נמשך זמן רב יותר, ואותות הרעב במוח נחלשים. אוכלים פחות, וכך נוצר גירעון קלורי, כמו בכל דיאטה, רק שהרעב מפריע הרבה פחות.

אותה האטה בהתרוקנות הקיבה גורמת גם לרוב תופעות הלוואי, כמו בחילה ותחושת מלאות. לכן מתחילים במינון נמוך ומעלים אותו בהדרגה לאורך כמה שבועות, לפי החלטת הרופא.

כמה יורדים במשקל עם זריקות הרזיה?

שלושת המחקרים המרכזיים נערכו במבוגרים עם השמנה או עודף משקל, ללא סוכרת. SCALE כלל 3,731 משתתפים, STEP 1 כלל 1,961, ו־SURMOUNT-1 כלל 2,539. כל המשתתפים, גם בקבוצות הפלצבו, קיבלו ליווי לשינוי אורח חיים.

אצל אדם במשקל 100 ק״ג, הממוצעים האלה הם בערך 8, 15 ו־21 ק״ג. מאחורי הממוצע יש פיזור רחב: ב־STEP 1 כמחצית מהמשתתפים ירדו 15 אחוז או יותר, אבל בערך אחד מכל שבעה לא הגיע אפילו ל־5 אחוז. ב־SURMOUNT-1, במינון 15 מ״ג, 57 אחוז מהמשתתפים ירדו 20 אחוז או יותר. המחשבון שלמעלה מתרגם את הממוצעים של STEP 1 ו־SURMOUNT-1 למשקל שלך, ומעריך גם כמה מהירידה עלולה להיות שריר.

למי מותר לקבל זריקות לירידה במשקל?

לפי ההתוויות באיחוד האירופי, וגובי, מונג׳רו וסקסנדה מיועדות לניהול משקל במבוגרים עם BMI התחלתי של:

• 30 ומעלה (השמנה), או
• 27 עד 30 (עודף משקל), עם לפחות מחלה נלווית אחת שקשורה למשקל, למשל טרום סוכרת או סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם, שומנים גבוהים בדם, דום נשימה בשינה או מחלת לב וכלי דם.

הטיפול ניתן תמיד כתוספת לתזונה מופחתת בקלוריות ולפעילות גופנית מוגברת. וגובי וסקסנדה אושרו גם לבני נוער מגיל 12 שמשקלם מעל 60 ק״ג ושיש להם השמנה לפי טבלאות BMI לגיל ולמין, וסקסנדה גם לילדים מגיל 6, בקריטריונים נפרדים. את ה־BMI אפשר לבדוק במחשבון BMI.

עמידה בקריטריונים עדיין לא אומרת שהטיפול מתאים. הרופא שוקל את ההיסטוריה הרפואית, את התרופות האחרות שנוטלים ואת הסיכונים, ובחלק מהמצבים אסור להשתמש בתרופות האלה או שנדרשת זהירות:

• הריון. לא משתמשים בהן בהריון, ולנשים בגיל הפוריות ממליצים על אמצעי מניעה. לפני הריון מתוכנן מפסיקים את הטיפול מראש (בסמגלוטייד – לפחות חודשיים לפני).
• סרטן מדולרי של בלוטת התריס. בתוויות האמריקאיות של התרופות האלה מופיעה אזהרה מודגשת: בניסויים במכרסמים הן גרמו לגידולים בתאי C של בלוטת התריס. לא ידוע אם זה קורה גם בבני אדם, ולפי התווית האירופית הרלוונטיות לבני אדם נחשבת נמוכה. ובכל זאת, בארה״ב אסור לתת אותן למי שחלה בסרטן מדולרי של בלוטת התריס (MTC) או שיש לו קרוב משפחה שחלה בו, ולמי שיש לו תסמונת MEN 2.
• דלקת לבלב בעבר, גסטרופרזיס חמור, ובסוכרת גם רטינופתיה סוכרתית. אלה מצבים שמחייבים זהירות מיוחדת לפי התוויות.
• סוכרת שמטופלת באינסולין או בסולפונילאוריאה. השילוב מעלה את הסיכון להיפוגליקמיה, ולכן הרופא מתאים את הטיפול בסוכרת.

מה תופעות הלוואי של זריקות הרזיה?

רוב התלונות קשורות למערכת העיכול. בתווית האירופית של וגובי מופיעים השיעורים מארבעת מחקרי STEP הראשונים, לאורך 68 שבועות:

רוב התופעות קלות עד בינוניות ומופיעות בעיקר בשבועות של העלאת המינון. משך הבחילה החציוני היה 8 ימים, ואילו העצירות נמשכה יותר: 47 ימים בחציון. בגלל תופעות עיכול הפסיקו 4.3 אחוז מהמשתתפים את הטיפול לצמיתות. גם במונג׳רו ובסקסנדה תופעות העיכול הן השכיחות ביותר.

תופעות נדירות יותר, שחשוב להכיר:

• דלקת חריפה בלבלב: 0.2 אחוז בסמגלוטייד לעומת פחות מ־0.1 אחוז בפלצבו. כאב בטן חזק ומתמשך, שלפעמים מקרין לגב, מחייב פנייה מיידית לרופא.
• אבני מרה: 1.6 אחוז לעומת 1.1 אחוז. הסיכון עולה בכל ירידה מהירה במשקל.
• התייבשות בעקבות הקאות ושלשולים, שבמקרים נדירים פוגעת בתפקוד הכליות. לכן חשוב לשתות מספיק, במיוחד בימים עם תופעות לוואי.
• שאיפת תוכן קיבה לריאות בזמן הרדמה. הקיבה מתרוקנת לאט, ולכן לפני ניתוח או בדיקה בהרדמה כללית או בטשטוש עמוק צריך לספר לצוות הרפואי על הטיפול.
• NAION, פגיעה פתאומית בעצב הראייה, מוגדרת בתווית האירופית כתופעה נדירה מאוד של סמגלוטייד. ירידה פתאומית בראייה מחייבת בדיקת עיניים.
• נשירת שיער (2.5 אחוז לעומת 1 אחוז) ועלייה קלה בדופק, בממוצע 3 פעימות לדקה.

מה קורה כשמפסיקים את הזריקות?

שני מחקרים בדקו את השאלה הזו ישירות, והתשובה דומה בשניהם. במעקב של STEP 1 נבדקו 327 משתתפים במשך שנה אחרי שהטיפול בסמגלוטייד והליווי לשינוי אורח החיים הופסקו. בתקופת הטיפול הם ירדו בממוצע 17.3 אחוז ממשקלם, ובתוך שנה עלו בחזרה 11.6 נקודות אחוז, כך שבסוף נשארה ירידה נטו של 5.6 אחוז. כלומר, חזרו שני שלישים מהמשקל שירד, וגם רוב השיפורים במדדי הבריאות שנמדדו חזרו לכיוון ערכי ההתחלה.

ב־SURMOUNT-4 טופלו 670 משתתפים בטירזפטייד במשך 36 שבועות, וירדו בממוצע 20.9 אחוז ממשקלם. אחר כך הם חולקו באקראי לשתי קבוצות: מי שהמשיכו בטיפול ירדו ב־52 השבועות הבאים עוד 5.5 אחוז, ומי שעברו לפלצבו עלו במשקל 14 אחוז. מבין הממשיכים, 89.5 אחוז שמרו לפחות על 80 אחוז מהירידה, לעומת 16.6 אחוז בקבוצת הפלצבו.

החוקרים מסיקים שהשמנה היא מצב כרוני, ושהתרופות פועלות כל עוד נוטלים אותן. לכן כדאי לדבר עם הרופא על התוכנית לטווח הארוך כבר בהתחלה, ולנצל את תקופת הטיפול כדי לבנות הרגלי אכילה ותנועה שיישארו גם בלי התרופה.

האם יורדים בשומן או גם בשריר?

גם בשריר. בתת־קבוצה של STEP 1 שנבדקה בסריקת DEXA, כ־39 אחוז מהמשקל שירד היה מסת גוף רזה. היא כוללת גם מים ורקמות נוספות, לא רק שריר, ובכל זאת זו סיבה טובה לשים לב: עם מעט חלבון ובלי אימוני כוח, חלק גדול יותר מהירידה מגיע מהשריר. איך שומרים עליו בעזרת חלבון, 2–3 אימוני כוח בשבוע ושינה מספקת, מוסבר במדריך על GLP-1 ואיבוד שריר.

מה לאכול בזמן טיפול בזריקות לירידה במשקל?

כשהתיאבון קטן, הקלוריות מסתדרות כמעט מעצמן, אבל קל מאוד לאכול פחות מדי חלבון. את היעד היומי אפשר לחשב במחשבון החלבון: בזמן ירידה במשקל הוא נע בדרך כלל בין 1.6 ל־2.2 גרם לכל ק״ג משקל גוף, ובעודף משקל משמעותי מחשבים לפי משקל היעד ולא לפי המשקל הנוכחי. בפועל עוזר להתחיל כל ארוחה במנת החלבון, ולבחור מזונות שנותנים הרבה חלבון במעט קלוריות:

בימים של בחילה, מאכלים רכים כמו קוטג׳, יוגורט או ביצים נסבלים לפעמים בקלות רבה יותר מבשר. כדאי גם להקפיד על שתייה, בגלל הסיכון להתייבשות, ועל ירקות וקטניות, שמספקים סיבים תזונתיים ומקלים על עצירות. ב־Kaloria אפשר לרשום ארוחה בצילום או בהקלטה קולית בעברית ולראות כמה חלבון נאכל עד עכשיו, גם בימים שבהם כמעט לא מתחשק לאכול.

זריקות לירידה במשקל בישראל: מרשם, רופא וקופת חולים

כל הזריקות האלה הן תרופות מרשם. רופא רושם אותן אחרי בירור רפואי, אם הוא רואה בכך הצדקה, ומלווה את הטיפול בביקורות קבועות. אין לקנות אותן בלי מרשם או ממקורות לא מורשים ברשת: רשויות הפיקוח על תרופות בעולם דיווחו על עטים מזויפים.

לגבי המימון: לפי חוזר מנכ״ל משרד הבריאות 2/2026 מ־8 במרץ 2026, וגובי נוספה לסל שירותי הבריאות לשנת 2026 לטיפול להפחתת משקל במתבגרים בני 12–17 עם השמנה (אחוזון 95 ומעלה בטבלאות BMI לגיל ולמין) ומשקל מעל 60 ק״ג, לצד תזונה מופחתת בקלוריות ופעילות גופנית. בתוספת לסל 2026 לא נכלל טיפול בהשמנה במבוגרים. למבוגרים, הזכאות, האישורים וגובה ההשתתפות העצמית תלויים בקופת החולים ובביטוח המשלים שלה, והם משתנים עם הזמן, ולכן כדאי לברר מול הרופא והקופה לפני שמתחילים.

המידע בעמוד הזה כללי ואינו מהווה ייעוץ רפואי. ההחלטה אם להתחיל טיפול, באיזו תרופה ובאיזה מינון, מתקבלת רק יחד עם רופא.